במהלך ליל הבדולח פרצו אל דירתנו שמונה גברים. הייתי שם לבד עם סבתי, אמי הגיעה רק מאוחר יותר. הם ניפצו את כל הזכוכיות, את כל המראות – פשוט הכל. נשארתי אצל דודתי הולדה ועם לאופולד בנה למספר ימים, עד שכל הזכוכיות יטואטאו.

כמו כל הילדים היהודים היה עלי ללכת לבית ספר יהודי. בית הספר אליו הלכתי היה ברחוב קסטלצגאסה. לא היה שם בכלל מצב רוח אמיתי ללימודים, ומספר התלמידים פחת מיום ליום. ילדה אחת עברה לפלסטינה, ועוד ילדים היגרו למקומות אחרים. דיברנו הרבה על הגירה, בינינו וגם עם המורים שלנו. 

בתקופה ההיא היו לנו הרבה שיעורי דת, וכך היכרתי לראשונה את המסורת היהודית, שהפכה להיות מאוד נגישה לנו. חגגנו את כל החגים היהודיים. למדנו רבות על חג הפורים, ואני התרשמתי מאוד מהסיפור על אסתר והמן. בפורים 1938 כתבתי שיר ארוך מאוד. בבית התחלנו, בהשפעתי, לחיות חיים יהודיים מסורתיים. סבתי הייתה מעורה במסורת וכך גם חגגנו את ליל הסדר, אבל רק פעם אחת, והדלקנו נרות בחנוכה.